מתקצר: אילן קליין

הקדמה: אנחנו משתמשים בתומכנים שופכניים בצורה נרחבת בפעולות אנדוסקופיות אורולוגיות, לרוב לאחר אורטרוסקופיות לטיפול באבנים. המטרה היא למנוע חסימה, היצרות שופכן, עווית ואי ספיקה כלייתית, אולם לעיתים קרובות התומכן מושאר גם לאחר אורטרוסקופיות לא סבוכות בשל החשש מבצקת או חלקיקים שיגרמו לביקורים לא מתוכננים במיון. למרות היתרונות הברורים בתומכנים הרי שהם גם מקור לסבל ניכר של המטופלים, כאב ותסמינים במתן השתן.

מטרת הכותבים הייתה לעשות סקירת ספרות באנגלית על מנת להעריך את המידע העדכני לגבי השארת תומכנים עם חוט לאחר אורטרוסקופיות לאבנים לעומת תומכנים ללא חוט בכל שכבות הגילאים.

תוצאות: נמצאו 22 מחקרים (והשאר רטרוספקטיביים), שעמדו בקריטריונים במבוגרים ו-2 בילדים עם סך כולל של 8,382 מטופלים, מהם 3,427 (40.9%) היו עם חוט ו-434 (11%) היו בילדים. היה רוב גברי באוכלוסייה הבוגרת ובקרב הילדים עם גיל ממוצא של 48 ו-4.5 בהתאמה. אומנם רק 12 מהמחקרים דיווחו על משך הזמן שהושארו התומכנים, אך ברובם אלו עם חוט הושארו פחות זמן ובאופן מובהק סטטיסטי מאלו ללא חוט: כמעט פי 2 פחות זמן במבוגרים ופי 3 פחות בילדים. היה רק מחקר אחד שמצא הבדל סטטיסטי בשיעור הפניות למיון בקרב תומכנים עם וללא חוט ומצא שיעור גבוה יותר בקרב נשאי החוט (12.5% מול 7.9%). לא נמצאו הבדלים בתסמינים במתן שתן או בשיעורי הזיהומים בין הקבוצות וכמובן נמצאו הבדלים בעלות ובדרגת בהוצאת הסטנט לרעת תומכנים ללא חוט. צריך לציין כי יש כמובן סיכון למשיכת התומכן ממקומו לפני הזמן יותר בתומכנים עם חוט במבוגרים (2 עד 15% לעומת 0 עד 0.05% ללא חוט).

מסקנתם של החוקרים היא כי תומכנים עם חוט הראו יתרונות ברורים על תומכנים ללא חוט ללא הבדל בסיבוכים (כמו זיהומים בשתן ותסמינים במתן שתן): הם הושארו פחות זמן, חסכו כסף וכאב בזמן ההוצאה, ואפשרו גם שיעור גבוה של מטופלים שהסירו את התומכן בעצמם בבית. הכותבים סבורים כי קרוב לוודאי שזה יהפוך לגולד סטנדרט של אורטרוסקופיה בעתיד.