מטרת המחקר היתה לזהות הבדלים בתוצאים סביב הניתוח, בעקבות כירורגיות, ובשיעור הסיבוכים אצל מטופלים אשר עברו נפרקטומיה חלקית חוזרת.

החוקרים בצעו סקירה רטרוספקטיבית של תיקי מטופלים אשר עברו נפרקטומיה חלקית חוזרת. המטופלים שובצו לקוהורטה על סמך הגישה הניתוחית שעברו ברקע וזו שעברו בניתוח האחרון: קבוצה פתוחה לאחר פתוחה, פתוחה לאחר פולשנית מינימלית, רובוטית לאחר פתוחה ורובוטית לאחר פולשנית מינימלית. תוצאים סביב הניתוח הושוו בין הקבוצות. כמו כן, החוקרים בעריכו גורמים אשר הובילו לסיבוכים.

במחקר נכללו 192 מטופלים, כאשר 103 עברו ניתוח פתוח לאחר פתוח, 10 עברו ניתוח פתוח לאחר ניתוח בגישה פולשנית מינימלית, 47 עברו ניתוח רובוטי לאחר פתוח, ו-32 עברו ניתוח רובוטי לאחר ניתוח בגישה פולשנית מינימלית.

כלל הסיבוכים והסיבוכים המשמעותיים בפרט (דרגה ≥3) היו 65% ו-19%, בהתאמה. מספר מנות הדם, סך כל הסיבוכים, והסיבוכים המשמעותיים היו נמוכים באופן מובהק בקוהורטות שכללו ניתוחים רובוטיים בהשוואה לקוהורטות של ניתוחים בגישה פתוחה. בניתוח רב-משתני, הגישה הרובוטית נמצאה כמגנה מפני סיבוכים רציניים (יחס הסיכויים 0.3, p= 0.02) ואיבוד דם מוערך היה גורם מנבא (יחס הסיכויים 1.03, p=0.004). לבסוף, גישה ניתוחית מסויימת ברקע לא נמצא כגורם מנבא לסיבוכים רציניים.

החוקרים סיכמו כי נפרקטומיה חלקית חוזרת היא פרוצדורה ישימה כשהיא  מבוצעת הן בגישה פתוחה והן בגישה רובוטית. בעוד הגישה הרובוטית היתה קשורה באופן בלתי תלוי למספר קטן יותר של סיבוכים רציניים, גישה קודמת לא היתה קשורה לכך, מה שהצביע על כך שגישה ניתוחית ברקע היתה פחות חשובה בהקשר של תוצאים סביב הניתוח מבחינת תרומתה לעקבות כירורגיות.

 

מתקצר: ד"ר מורד עסלי

למאמר המלא