הקדמה: סכרת סוג 2 קשורה בסיכון מוגבר לאבנים. מעכבי Sodium-glucose cotransporter 2 (SGLT2) הם דור חדש של תרופות שהראו במחקרים תועלת קרדיוואסקולית והגנה על הכליה. לאור העובדה שתרופות אלו מגדילות את נפח השתן ומשנות את הרכבו, הן גם עשויות לשנות את הסיכון לאבנים בדרכי השתן.

מטרת כותבי המאמר הזה מבוסטון רצו לבדוק את הקשר בין השימוש במעכבי SGLT2 והסיכון לאבנים. זהו מחקר עוקבה ששאב מידע מ3 מאגרי מידע רפואיים אמריקאיים לגבי אמריקאים בני 18 ומעלה שהתחילו טיפול במעכבי SGLT2  או glucagon-like peptide 1 receptor agonist (GLP-1RA) או dipeptidyl peptidase 4 inhibitors (DPP4) בין אפריל 2013 לדצמבר 2020. מטופלים עם היסטוריה קודמת של אבנים נפסלו, כמו גם כאלו עם שימוש בו זמני של התרופות הללו או אי ספיקת כליות כרונית.  המטרה העיקרית הייתה אבחנה של אבנים לפי קודים של ICD במטופלים מאושפזים או אמבולטוריים.

תוצאות: לאחר התאמה של 1:1 (propensity score matching) בודדו 716,406 מבוגרים עם סכרת סוג 2 (כ358,200 זוגות) שהתחילו מעכבי SGLT2 או מעכבי DPP4. גיל חציוני היה 61 עבור שתי הקבוצות והתפלגות גברים:נשים הייתה שווה בשתי הקבוצות לחצי. זמן המעקב החציוני היה 192 ימים. הסיכון לאבנים היה נמוך יותר במטופלים שהתחילו SGLT2 לעומת DPP4 (14.9 לעומת 21.3 אירועים ל1000 שנות אדם (HR 0.69). האסוציאציה הזו נשמרה ללא קשר למגדר, גזע, היסטוריה של אי ספיקת כליות והשמנה. האפקט היה יותר משמעותי מעל גיל 70 מאשר מתחתיו.

הכותבים מעלים מספר השערות למנגנונים בהם התרופות הללו מורידות את הסיכון לאבנים: העלאת הפרשת רמת הציטרט (בכמעט 50% לפי אחד המחקרים). כמו כן ייתכן שיש עלייה בהפרשת ביקרבונאט ולכן גם העלאת הPH של השתן כמו גם אפקטים אנטי דלקתיים של התרופה. מנגנון רביעי הוא הגברת זרם השתן באמצעות שיתון אוסמוטי עם הגברת הפרשת הסוכר והנתרן לשתן.

מסקנתם של החוקרים ששימוש במעכבי   SGLT2עשוי להוריד את הסיכוי לאבנים ויש לשקול זאת כאשר רושמים תרופות לסכרת למטופלים בסיכון למחלת אבנים.

Julie M. Paik, MD, ScD, MPH; Helen Tesfaye, PharmD, MSc; Gary C. Curhan, MD, ScD; Heidi Zakoul, BA; Deborah J. Wexler, MD, MSc; Elisabetta Patorno, MD, DrPH

JAMA Intern Med. 2024